קפה חד זני

בעוד שאנשים רבים מכירים את הודו כיצרנית של תה משובח, היא מגדלת ומייצאת קפה יוצא דופן כבר יותר מ -150 שנה. כיום הודו היא היצרנית החמישית בגודלה של קפה ערביקה בעולם, מאחורי ברזיל, קולומביה, מקסיקו ואתיופיה.

האגדה מספרת על עולה הרגל המוסלמי, באבא בודן, שהביא שבעה זרעי קפה אחרי שחזר מביקור בארץ הקודש. מספרים כי נטע אותם ליד מערת ההרים שלו בצ'יקמהלור, מדינת קרנטקה, הנחשבת כיום לערש הקפה בהודו.

הגידול המסחרי של הקפה בהודו החל בשנת 1840, אז הקימו הבריטים מטעי קפה ברחבי הרי דרום הודו, שם האקלים הטרופי, הגובה הרב, המדרונות שטופי השמש, הגשמים השופעים והאדמה העשירה בתכולת חומוס הוכיחו את עצמם כאידיאליים לגידול קפה.

"מונסונינג" הצבע, הצורה והגודל של פולים אלו מהודו, כמו גם הארומה והטעם שלהם, הם תוצאה של עיבוד מיוחד לאחר הקציר. היסטורית, קפה נשלח לאירופה בספינות מפרש מעץ שנמשכו ארבעה עד שישה חודשים להפליג מעבר לכף התקווה הטובה ועד ליעדיהם. הפולים אשר אוחסנו מתחת לקו המים ונשמרו בתנאים של מי ים מחלחלים דרך העץ, עברו שינוי במהלך המסע הארוך שלהם לשוק. הפולים במקור בצבע ירוק בהיר היו מגיעים בצבע זהב חיוור, הכפילו את גודלם ועם פרופיל טעמים חדש לחלוטין.

תהליך "מונסון" זה שוכפל מאוחר יותר באופן שיטתי בהודו, במטרה לספק ללקוחות האירופאים את הפרופיל הארומטי שאליו התרגלו.

תהליך המונסון מורכב מחשיפת פולי קפה טבעיים, בערימות בעובי של 4 עד 6 אינץ ', לרוחות מונסון עמוסות לחות בתוך מחסן מאוורר היטב עם רצפת בטון או לבנים. תהליך זה מתבצע בחוף המערבי של הודו, תוך שימוש ברוחות מהים הערבי במהלך חודשי המונסון הדרום-מערבית, יוני עד ספטמבר.

העיבוד מתחיל בפולים מהדרגה הגבוהה ביותר, Arabica cherry AB , שעובדו כבר בשיטה היבשה. כדי להשוות את ספיגת הלחות, מגרפים את הפולים לעיתים קרובות, ואחריה עורמים מחדש את השקים במרווחים קבועים. בתהליך זה של 12 עד 16 שבועות, הפולים סופגים לחות בשלבים, מתנפחים לכמעט כפול מגודלם המקורי ומפתחים צבעים שנעים בין זהב חיוור לחום בהיר. לאחר מספר שבועות, הקפה מפוזר בתפזורת מחדש, מסודר בשקים שוב, ומועבר לאזור יבש יותר לאחסון ארוך טווח.

התוצאה הסופית היא טעם ייחודי (כמו ליקריץ, או כוסברה) מושך קבוצה של אוהדים נלהבים. זה מוסיף תווים מעניינים לתערובת וקרמה עשירה לאספרסו.